ממכשיר השמיעה ועד שתל השבלול

מכשירי שמיעה 

 אין זה פשוט להתאים מכשיר שמיעה שיענה על כל הצרכים היחידניים של הילד. כדי לספק לילד את מרב המידע השמיעתי על הדיבור, יש להתחשב בכמה גורמים כגון, סוג ליקוי השמיעה, דרגת הירידה בשמיעה, גיל הילד, גודלו, רמת התפתחותו, והסביבה בה הוא נמצא. מרכיבים אלו חשובים הן לבחירה והן להתאמה של מכשירי שמיעה. באופן אופטימלי, מכשיר שמיעה ייתן הגברה מספקת כדי שהילד יוכל לשמוע צלילים חלשים, וזאת מבלי שההגברה של צלילים חזקים יותר, תהיה בלתי נסבלת. בנוסף, המכשיר צריך לתת הגברה בטווח התדירויות המתאים בעבור הילד. ולבסוף, מכשיר שמיעה אופטימלי מאפשר הגברה מבלי לגרום לעיוות של הצליל המתקבל

ככל שהירידה בשמיעה גדולה יותר, כך קשה להגיע למצב אופטימלי. לפיכך, לעתים נאלץ האודיולוג להתפשר, כדי לבחור את המכשיר המתאים ביותר בעבור הילד. הואיל וילדים שונים זה מזה גם בסוג ליקוי השמיעה שלהם וגם בדרגתו, יש צורך במכשירי שמיעה המתאימים באופן ספציפי לכל ילד. אין, אפוא, מכשיר שמיעה "הכי טוב בשוק", וקיים מבחר מכשירי שמיעה שמתוכו בוחרים את המתאים ביותר בעבור ילד זה או אחר.כאשר בוחרים מכשיר שמיעה מסוים, ברוב המקרים צריך לבצע בו שינויים אחדים. שינויים אלו יכולים להיות ברמת העצמה, בהדגשת תדירויות נמוכות או גבוהות, בדחיסת רמת העצמה של קול דיבור, או בשינויים אחרים שאותם יבצע האודיולוג, לפי הנתונים האישיים של כל ילד

:המרכיבים הבאים קיימים בכל מכשיר שמיעה

מיקרופון שקולט את גלי הקול מן הסביבה, מתרגם אותם לזרם חשמלי ושולח אותם למגבר*

מגבר שמגביר את העצמה של הזרם החשמלי ושולח אותם למשדר (Receiver). בכמה מערכות מכשירים, המגבר כולל מעגלים חשמליים מיוחדים. אלו יכולים, לדוגמה, לשלוט במקסימום פלט(output), לשנות את טווח התדירויות, או להפחית את עצמת הרעש

משדר הוא מעין רמקול מיניאטורי. הוא מתרגם את האנרגיה החשמלית בחזרה לגלי קול המועברים אל האוזן דרך אזנייה שיושבת בתוך תעלת השמע*

סוללה אשר משמשת כמקור אנרגיה חשמלית המסופקת למכשיר*

אזנייה היא החלק המחבר בין מכשיר השמיעה לאוזן. כדי שהאזנייה תהיה נוחה ויעילה, עליה להיות מותאמת לאוזן באופן מוחלט. את האזנייה יוצרים מתבנית של האוזן החיצונית. אצל ילדים קטנים יש לדאוג לאזניות חדשות כל כמה חודשים, הואיל ואצלם האוזן עדיין גדלה. אם ההתאמה אינה מוחלטת, תהיה בריחה של גלי קול החוזרים אל המיקרופון ומוגברים שנית, והתוצאה אז היא צפצוף הנקרא "פידבק". האזנייה לא רק משמשת כמתווך בין מכשיר השמיעה לאוזן, אלא יש לה גם תפקיד חשוב בהעברת גלי הקול. ברוב המקרים, החיבור בין מכשיר השמיעה לבין האזנייה נעשה בעזרת צינורית פלסטיק. שינויים בהיקף ובצורת הצינורית או החור של האזנייה יכולים להשפיע על מעבר גלי הקול לטובת תדירויות גבוהות או תדירויות נמוכות. יש להתאים, אפוא, את סוג האזנייה אישית לכל ילד בהתחשב באודיוגרמה שלו ובגודל אוזניו

ישנם סוגים אחדים של מכשירי שמיעה קונבנציונליים

מכשירים מאחורי האוזן המתחברים בעזרת צינורית לאזנייה. מכשירים אלו נמצאים בשימוש אצל רוב הילדים לקויי השמיעה

מכשירים בתוך האוזן או בתוך תעלת השמיעה אשר אינם מתאימים לילדים צעירים, ומתאימים לילדים גדולים או למבוגרים, שלהם יש ירידות קלות עד בינוניות בשמיעה

מכשירי גוף המתאימים במיוחד לילדים קטנים מאוד. אצלם האפרכסת קטנה מכדי להרכיב עליה מכשיר. המכשיר מורכב על בית החזה, בסמוך לפיו של הילד, במטרה שהוא ישמע את קולו, והוא מחובר אל האזניות בעזרת חוטים חשמליים. למרות הרושם שמכשיר זה מסורבל, יתרונו מיוחד לילדים עם ליקוי חמור עד עמוק. זאת משום שניתן להשתמש בו בעצמה חזקה ללא חשש של פידבק בהיות המיקרופון מרוחק מן האזנייה

טרנספוזר שפותח בעבור ילדים או מבוגרים, להם אין כמעט שרידי שמיעה בתדירויות הגבוהות. מכשיר זה מעביר את הצליל בעל התדירות הגבוהה לצליל עם תדירות נמוכה. הילד אמנם שומע את האינפורמציה הזו אחרת מאשר אנו שומעים אותה, אולם בעזרת מכשיר זה, ניתנת לו בכל זאת האפשרות, ליהנות מטווח רחב יותר של צלילים

מכשירי שמיעה דיגיטליים פותחו לאחרונה ומותאמים לכל אדם על פי נתוניו. בכדי שמכשיר זה אכן יהיה מותאם היטב לאדם לקוי שמיעה, צריך שההערכה האודיולוגית שלו תהיה ברורה ומלאה. בדרך כלל אין קבלת הערכה כזו אפשרית עם ילדים. על כן, מכשירים אלו מתאימים יותר לאנשים מבוגרים

בכדי להפיק את המרב ממכשיר השמיעה בזמן השיחה עם הילד, יש להקטין רעשי רקע כגון רדיו, מזגן וטלוויזיה, ויש לדבר ממרחק קרוב ככל האפשר אל הילד. כדי להתגבר על העובדה, שככל שמתרחקים ממקור הקול, הקול מאבד מעצמתו ומבהירותו, פותחו מערכות FM כתוספת למכשיר השמיעה או כחלק ממנו

מערכות FM

מערכות פ.מ פותחו על מנת לעזור לילד לקוי השמיעה לשמוע בסביבה לימודית. המטרה של מערכת הפ.מ היא להביא את קול הדובר ישירות לאוזני השומע ובכך להפחית את ההשפעה השלילית של רעשי הרקע, מרחק והבהוב. במערכת ה-FM הדובר מרכיב מיקרופון ומשדר. המשדר משדר את הדיבור של הדובר על גבי גלי רדיו אל הילד המרכיב את המקלטרמקולמכיוון שקול הדובר נישא על גבי גלי פ.מ הדובר יכול לדבר ממרחק מבלי שקולו יאבד מן העצמה והבהירות שלו. מערכות אלו, לפיכך, יעילות במיוחד בסביבה לימודית, כגון כיתה בבית ספר שבה המורה מרוחק פיזית מן התלמיד

סוגים של מערכות FM

קיימים שני סוגים של מערכות פ.מ אשר נבדלים זה מזה בגודל המקלט ובנוחות של המערכת. בסוג אחד, מערכת ה פ.מ  היא יחידה נפרדת ממכשיר השמיעה. הילד מרכיב, נוסף על מכשיר השמיעה, את המקלט הנישא כמכשיר גוף. המקלט מחובר למכשיר השמיעה בעזרת חוטים חשמליים או בלעדיהם

בסוג האחר, שהוא במידה רבה נוח יותר לשימוש, מערכת ה-פ.מ היא חלק ממכשיר השמיעה. במכשיר שמיעה שהוא גם מכשיר פ.מ המקלט נמצא בתוך מכשיר השמיעה. כתוצאה מכך, מכשירים אלו גדולים וכבדים ממכשיר שמיעה רגיל. על כן, לילדים צעירים מאוד בעלי אפרכסת קטנה מכשיר פ.מ מאחורי האוזניים אינו נוח לשימוש. בעבור ילדים אלו ישנם מכשירי גוף שהם גם מכשירי פ.מ. במכשיר שמיעה שהוא גם מכשיר פ.מ, ניתן להשתמש בכמה מצבים

כמכשיר שמיעה רגיל*

במצב בו שומעים אך ורק את קול הדובר*

במצב בו ניתן לשמוע גם את הדובר וגם את הסביבה, אך לקול הדובר יש יתרון על קול הסביבה*

יש כיום מבחר עצום וטוב של מכשירי שמיעה עם או בלי מערכות .פ.מ ברוב המקרים מנסים מכשירי שמיעה אחדים עד אשר בוחרים את המכשיר המתאים. הילד צריך להסתגל למכשיר וצריך ללמוד לשמוע אתו. במקביל, תפקיד ההורים ואנשי המקצוע הוא להעריך, עד כמה מכשיר זה או אחר אכן עוזר לילדם לשמוע. ישנם ילדים אשר מכשירי שמיעה קונבנציונליים, עם או בלי מערכת פ.מ אינם יכולים לעזור להם. ילדים אלו סובלים מליקוי שמיעה חמור עד עמוק וקבוצתם מהווה בין 5%-10% מבין כל הילדים לקויי השמיעה. בעבור ילדים אלו יש כיום את האפשרות של שתל השבלול

שתל השבלול - קוכליארי 

שתל השבלול הנו אחד הפיתוחים החשובים ביותר לשיקום השמיעה. שלא כמכשיר שמיעה המגביר את הקול, שתל השבלול "עוקף" את השבלול, אשר אינו מתפקד ומגרה ישירות את סיבי עצב השמע. שתל השבלול מתאים לאוכלוסייה אשר אינה מפיקה תועלת ממכשירי השמיעה הקונבנציונאלים

בעולם קיימים כיום סוגים מספר של שתל שבלול, אך בארץ כל הילדים המושתלים ורוב המבוגרים מרכיבים שתל שבלול שבו 22 או, כיום, 24 ערוצים, השייך לחברת "קוכליאר " לפיכך, האיור וההסבר אשר יינתנו בסעיף הבא והמתארים את דרך הפעולה של השתל, מבוססים על דגם זה. דגם נוסף מחברת "קלריון"  הושתל לא מכבר בארץ אצל מבוגרים אחדים. הדגמים השונים של השתלים שונים זה מזה, בעיקר במחשוב או באופן שבו מתבצע עיבוד הקול

הניתוח 

את ניתוח שתל השבלול מבצעים רק באוזן אחת. ההחלטה באיזו אוזן להשתיל מבוססת על שיקולים של מבנה השבלול וההבדל השמיעתי בין האוזניים. בדרך כלל משתילים באוזן הפחות טובה מבחינה שמיעתית. החדרת החלק הפנימי של שתל השבלול מתבצעת תחת הרדמה מלאה. במהלך הניתוח, עושים חתך מאחורי האוזן וחושפים את עצם הגולגולת. את המקלט הפנימי מניחים על הגולגולת ובתום הניתוח הוא אטום לגמרי ומכוסה על-ידי העור. אחר כך חושפים את העצם הנמצאת מאחורי האוזן התיכונה, וקודחים בה פתח אשר דרכו מחדירים את מערך הערוצים לתוך השבלול. שואפים להחדיר את מערך הערוצים כולו. קיימים מקרים בהם אין הדבר מתאפשר, בגלל מבנה בעייתי של השבלול. ככלל, ניתוח שתל השבלול נחשב כניתוח פשוט יחסית ללא חשש לסיבוכים נלווים. כמובן שקיים אחוז סיכון מסוים כמו בכל ניתוח בו מתבצעת הרדמה מלאה. אורך הניתוח כ- 4 שעות. דרושים יום או יומיים לצורך ההתאוששות

"לאחר הניתוח – כיוון השתל וקבלת "מפה 

 מיד לאחר הניתוח, הילד עדיין לא יוכל לשמוע, הואיל ואין עדיין חיבור בין החלק החיצוני לחלק הפנימי של השתל. כעבור כחמישה שבועות, לאחר שמקום הניתוח החלים לגמרי, הילד מוזמן לכיוון הראשון או ליצירת ה"מפה" הראשונה של מעבד הקול.הכיוון הראשון של השתל הוא בדרך כלל מרגש למדי, במיוחד בעבור ההורים. טכנית, הרי זו הפעם הראשונה שהילד חווה שמיעה דרך השתל. חוויה זו שונה מילד לילד והתגובות נעות בין צחוק לבכי, בין בהלה לשמחה, ובין תדהמה לאדישות. רצוי להורים לא להגיע עם ציפיות גבוהות, הואיל וגם אם הילד שומע, קרוב לוודאי שבשלב זה אין שמיעה זו אומרת בעבורו דבר. הילד צריך ללמוד, בעזרתכם ובעזרת אנשי המקצוע, לשמוע עם השתל. תהליך הדרגתי וממושך זה אינו קורה בן-לילה. כדי להפיק את המרב מן השתל, הוא אכן צריך להיות מכוון ומותאם לילד

ישנו מספר בלתי מוגבל של אפשרויות לשנות ולהתאים את המפה. בעבור מטופל חדש ובמיוחד אצל ילדים צעירים, האודיולוג ישתמש בטכניקת מיפוי, שעל פי הניסיון היא המוצלחת ביותר בהתחלה. במשך שלושת החודשים הראשונים של שימוש בשתל, רמות ה-טי' וה-סי'  משתנות ברוב המקרים. דבר זה נובע מכך שהמטופל לומד להתרגל לגירוי החשמלי, מתפקד בבדיקות באופן יותר עקבי, יכול לקבל עצמות חזקות או חלשות יותר של זרם, ומסוגל להעריך טוב יותר את איכות האות החשמלי שאותו הוא קולט. לפיכך, נקבעות כמה פגישות במשך שלושת החודשים הראשונים, ופגישות נוספות במרווחים של 6, 9, 12 ו18- חודשים לאחר מכן. תהליך ההתאמה אורך זמן רב, במיוחד אצל ילדים צעירים. להם אין שפה מספקת, ניסיון שמיעתי או יכולת ריכוז, ולכן קשה לאודיולוג לקבל מהם מידע בעל ערך, על איכות הצליל אותו הם קולטים ורמתו. מפת השתל מותאמת לכל משתמש באופן ספציפי ויחידני ובעבורו בלבד. לעולם אין, אפוא, להרשות לילד לנסות להשתמש במעבד הקול של אדם אחר. הדבר עלול לגרום להרגשה פיזית מאוד לא נעימה

תהליך יצירת המפה האופטימלית בעבור הילד הנו תהליך ממושך. במהלכו מתבצעים שינויים, הן ברמות ה-טי' וה-סי' והן באופן שבו הזרם מועבר לכל ערוץ וערוץ במערך הערוצים. שינויים במפה מבוצעים במהלך הפגישות הנקבעות מראש עם מרכז ההשתלות. לעתים יש צורך ליזום פגישות אלו, אם יש חשש, כי קיימת בעיה במפה או בשתל עצמו. הסימן הברור ביותר לתקלה כזו, הוא שינוי כללי בהתנהגות הילד. לרוע המזל, שינויים כאלו קשה לבודד. הילד יכול להיעשות חסר מנוחה מהרגיל, או מאידך להסתגר, או יכול להתחיל להתנהג כפי שהתנהג לפני ההשתלה. לכל ילד יש "יום רע" או "שבוע קשה", וצריך יהיה לשלול שינוי התנהגות הנובע מסיבות אחרות. במקרה ששינוי ההתנהגות נמשך ואף מתדרדר בתקופה של למעלה משבועיים, יש ליצור קשר עם מרכז ההשתלות, כדי לבדוק אם לגשת עם הילד למרכז. מלבד שינוי כללי בהתנהגות, יש להיות ערים לשינוי לרעה בתפקוד השמיעתי, באיכות הדיבור, בעצמת הקול, ובתדירות המילוליות של הילד. לעתים רחוקות, כאשר קיימת בעיה בערוץ אחד או יותר, הילד עלול לחוש שינויים פיזיים, כגון תנועות לא רצוניות בעיניים, או תחושה לא נעימה בצוואר, בפנים או בלשון. במקרים כאלו רצוי ליצור קשר מידי עם מרכז ההשתלות

מי מתאים לשתל השבלול

ככלל, קיימים קריטריונים אחדים (אשר משתנים לאורך הזמן ממרכז השתלות אחד למשנהו), אשר על הילד ומשפחתו לעמוד בהם, כדי שהילד ימצא מתאים לעבור את הניתוח

על הילד להיות בעל ליקוי שמיעה חמור עד עמוק*

על הילד לנסות מכשירי שמיעה לתקופה מינימלית של חצי שנה עד שנה, עם אימוני שמיעה, כדי לוודא שאכן ההגברה הקונבנציונלית אינה מספקת בעבורו*

על הילד להיות בן שנה וחצי לפחות*

הילד צריך להיות בריא וחפשי מזיהומים באוזן התיכונה*

על הילד לעבור בדיקת CT כדי לוודא שמבנה השבלול מאפשר השתלה*

על הילד ומשפחתו לבחור בשיטת שיקום ששמה דגש על לימוד דיבור ושפה, דרך שמיעה עם או בלי עזרים נוספים*

על הילד ומשפחתו לגלות נכונות לעבור את הניתוח ואת כל ההליכים לאחר מכן*

על הילד ומשפחתו לבוא עם ציפיות מציאותיות לגבי הניתוח ותוצאתו*

בבחינת הציפיות, יש להתייחס לנתוני הילד כגון גילו, התפתחות השפה שלו לפני הניתוח, יכולתו השכלית, דרך השיקום שלו, ונתונים נוספים. בדרך כלל, ילדים שעברו את ניתוח ההשתלה בגיל צעיר, מפתחים שמיעה, דיבור ושפה בקצב וברמה מהירים יותר, מילדים שעברו ניתוח השתלה בגיל מבוגר יותר. כיום יש מספר הולך וגדל של ילדים שעוברים ניתוח השתלה בגילים צעירים, של כשנה וחצי ואף פחות מזה. נתון חשוב נוסף המשפיע על היכולת של הילד ליהנות מהשתל, הוא מצב השמיעה או השפה של הילד לפני הניתוח. ילדים אשר הייתה להם שמיעה או שפה כלשהי לפני הניתוח, נהנים מהשתל די מהר. חשובה מאוד שיטת השיקום של הילד. ילדים שאותם מלמדים לשמוע ולהשתמש בשמיעה, מפיקים הרבה יותר מהשתל, מאשר ילדים אשר משוקמים בדרך אחרת, למשל בעזרת שפת סימנים ועם מעט דגש על השמיעה. בהכללה, ההתקדמות אצל ילדים הנה תהליך דינמי, ועם הזמן קיימת התקדמות בהתפתחות השמיעה, הדיבור והשפה אצל כל הילדים

סיכום 

בפרק זה עסקנו במכשור הקיים לשיקום השמיעה. ההתקדמות הטכנולוגית מתפתחת, וכל העת נוצרות אפשרויות נוספות. עם כל ההתקדמות, גם היום המכשור הקיים לשיקום השמיעה, אינו פועל כמו משקפיים או תרופה, ואינו "מתקן" את החירשות. אין הוא אלא כלי עזר הדרוש כדי לעזור ללקוי השמיעה לרכוש דיבור ושפה. גם עם המכשור האופטימלי, צריך ללמד את הילד לנצל את שרידי השמיעה שלו, ולהשתמש במידע השמיעתי. בפרק הבא נדון על הגישה השמיעתית-מילולית ,(Auditory Verbal) השמה דגש על לימוד דיבור ושפה, דרך הערוץ השמיעתי

http://clickit3.ort.org.il/Apps/WW/page.aspx?ws=e92cf960-5fc5-4dad-821c-2bfe5a87360f&page=1facd829-28c3-4d91-8263-37ad46 :מקור כתבה